בבוקר החל התופת. פצמרים בכמויות, פיצוצים על החלונות, צבע אדום נוסף גם הוא לתזמורת, בליווי יריות. התושבים בבתיהם ננעלים בממ"דים. 

8 חברי כיתת כוננות התכנסו ליד אליה בן שימול הרבש"ץ הגיבור והצטרפו גם 4 לוחמי הנחל הקבועים ביישוב. מעתה הם רצים מזירה לזירה לאורך הגדרות הארוכות של הקיבוץ. מחסלים 3 מחבלים כאן ושבעה אחרים שם. הכל במיומנות תוך חיפוי ודילוגים עם חתירה למגע לפגוע ולהרחיק את האויב מתושביו. מדלגים ויורים מכווני מטרה ביעילות ובדיוק, שהרוצחים לא יפרצו לקיבוץ. הכל מתנהל ברעות מיוחדת, בשבילי הקיבוץ הפורחים והאהובים. מתקשרים בינהם  בוואטסאפים, או שיחות טלפון. בשלב מסויים, אחרי כמה שעות, אליה, מפקד הצוות מזהה שמאזור הסולרים יורים עליו. הוא מנסה עם חבר או שניים למשוך את המחבלים אל מחוץ למחסה כדי לחסלם…במהלך הקרב בסולארי מגיע מסק"ר שמסייע עם המחבלים מהאזור המזרחי של הקיבוץ.

בשעה 10 וחצי מקבלים קריאה מצמררת מאביטל שינדלר "מחבלים פרצו לי הביתה!!!" רצים לעזרת משפחת שינדלר.

האבא החזיק בשתי ידיו את ידית הממ"ד וצעק למחבלים שיסתלקו אחרת הוא יירה בהם… המחבלים צועקים לו שהם צה"ל. שינדלר לא מתפתה ומחזיק בידית בשתי ידיו ובכך מגן על אשתו וילדיו.

המחבלים מצמידים לבנת חבלה לדלת ועמיחי נפצע קשה ביותר לנגד עיני אשתו הגיבורה והילדים הרכים.

ממש בזמן שהמחבלים מנסים לרצוח את יושבי הממד או לחטוף אותם, מגיעים חברי כיתת הכוננות וומרתקים אליהם את המחבלים.

במהלך הקרבות על הבית של שינדלר נהרגים עמיחי ויצן הי"ד וידידיה רזיאל הי"ד.

חלק מחסלים את המחבלים שבבית שינדלר במיומנות בל תתואר. הלוחמים האחרים עסוקים בבלימת המחבלים שבפירצה.

כשמחבלים לא מצליחים לשתק או לחסל לוחם, הם יורים עליו אר פי ג'י. כך עשו,

ויאיר ויזנר מצוות הכוננות נפצע קשה.

החברים מחפים עליו ועל עמיחי שינדלר ותחת אש מגיחים חובשים והרופא האמיץ מתייעץ טלפונית עם רופא ט"נ ומציל תחת אש כשהוא חובש אותם מקרעי חולצתו וציציתו. הציל את חייהם.

אליה הרבש"ץ סיפר שכמה ימים אחרי הקרב התקשר אליו טייס המסק"ר ואמר לו, יש לי וידאו של ההפצצה בסולרי

אחרי שפעלתי כבקשתך… קפצו משם 50 רוצחים. 50!

חלק מהמנוולים נהרגו והיתר ברחו לכל הרוחות. המנוולים רק חיכו לפריצה לקיבוץ, חטיפה ובריחה. האופנוענים שאמורים לשאת חטופים, הצליחו בשלב מאוחר מאוד להיכנס ליישוב דרך החומה, אבל כשראו שהחברים שלהם הרוגים, ברחו.

פינוי הפצועים תחת אש, גם הוא פרק הירואי, ברור שצריך לפנות למרפאה שקטה לצורך פינוי לבתי החולים, אבל המחבלים בכל פינה. כל נסיעה למרפאה, 20 דקות לכל כיוון, נסיעה של סכנת נפשות, אלי מסיע וחוזר ומסיע… הצליחו בכמה סבבים לפנות את הפצועים. שינדלר ניצל וכך גם ויזנר. שניהם בחיים.

בכרם שלום גם כולם גיבורים. הצוות כוננות שנחלץ  להילחם על חיי התושבים. גיבורות הנשים של צוות הכוננות והחובשים שנשארו לבד בממדים עם הילדים. גיבורות המשפחות שנשארו נעולות 40 שעות ללא מים. שירותים. אוכל. קיבוץ שגיבורים כל חבריו וחברותיו, כולם. 40 שעות נוראיות, של ציפיה לרגיעת מה, לחילוץ. כמה מחשבות עוברות בראש בדקה אחת בודדה, כמה בשעת מלחמה, אז 40 שעות כאלה.

האמון שניבנה במהלך השנים בין התושבים כולם, החיבור שנקשר בין חברי הקבוצות השונות, הוכיח את עצמו ונתן כוחות להישמע להוראות ולהציל חיים.

הרבה ניסים היו שם אבל יותר מכולם היה נס הגבורה ששאב את כוחו מהיחד הנפלא של קיבוץ כרם שלום, מהאהבה הגדולה בימי שלום ועוד יותר בימי אש.

הרבה אור הקיבוץ הזה מקרין. אהבה גדולה הבנויה על ענווה וצניעות.

בכרם שלום לא הצליחו המנוולים במזימתם הארורה, לרצוח, להשפיל את ישראל, לבזוז ולבזות. אין כח וסגולה גדולים יותר מהיחד והאחווה.

יהיה זכרם של החברים עמיחי וידידיה הי"ד איתנו לעד, והחיים ימשיכו את חייהם של הקרבנות.